שאלות נפוצות וניפוץ המיתוסים שמספרים לנו על אתרי הפסולת ...

(קליק לתשובה)

משרפות פסולת הוקמו כבר לפני עשרות שנים ברחבי העולם, חלקם בסמיכות גבוהה לבתי מגורים ואף במרכזי ערים (אף כי מרביתם נבנו במרוחק מאזורי ישוב). הקמתם של רבים מהמתקנים נעשתה עוד בטרם עלתה המודעות לפליטת גזים מזהמים וההתחממות הגלובלית, אולם כיום מדינות רבות המכירות בנזק הבריאותי הרב של המשרפות פועלות לצמצמן ומחמירות את הפיקוח על פליטת המזהמים. למרות ההכרה המדעית בסכנת המשרפות ועל אף הנתונים החד-משמעיים המציינים חשיפה מסוכנת לרעלנים – עדיין מרבית המתקנים טרם נסגרו וממשיכים לפעול ולהרעיל את סביבתם כפי שעולה ממחקרים רבים שנעשים כיום. קיימות מחאות רחבות בכל העולם נגד מתקני שרפת הפסולת מתוך הכרה בנזק הסביבתי העצום אשר לו הם גורמים, מפגינים ברחבי העולם קוראים לממשלות לסגור את המתקנים ולפעול לצמצום יצור פסולת ואכיפת תהליכי המחזור.

ניסיונות של מדינות שונות "לחבב" את המתקנים על התושבים באמצעים שונים כגון ביטול תשלומי ארנונה ומיסוי מופחת, הפיכתם למרכזי מבקרים וכדומה, כל אלו הם בגדר ניצול ציני של תושבים בניסיון לעמעם את ההשפעות המסוכנות של החשיפה לחומרי הפליטה הרעילים והמסרטנים של המתקנים.

לא נכון. בשונה מן המצב באירופה – מתקני שרפת הפסולת העתידים לקום בקרוב בישראל יקלטו פסולת שלא עברה מיון. פסולת זאת לא ניתנת למחזור יעיל במפעלי השרפה וחלק ניכר מן החומרים המסוכנים אשר לכתחילה אינם מיועדים כלל לשרפה יכנסו אף הם למבערים ושרפתם תשחרר חומרים רעילים ומסוכנים מאוד לאוויר שאנו נושמים.

אחד מחומרי הפליטה המסוכנים ביותר הם דיאוקסינים שהם תוצרי שריפת פלסטיק, תרכובת כימית זאת הנוצרת בתהליך השרפה נחשבת לאחד מן החומרים המסרטנים ביותר הידועים כיום.

טיעון עצוב המעלה חשש כבד גם לשאר האזורים בארץ בהם יוקמו מפעלים דומים. מדוע? משום שהאכיפה בארץ אינה מתקיימת כראוי ומספיק להסתכל על אתרי הבז"ן בחיפה והשלכותיהם על איכות האויר באזור זה, לרבות שיעור התחלואה הגבוה. האם מדינת ישראל מתכוונת להרחיב את מעגל זיהום האוויר לכל רחבי הארץ? כרגע כן, זאת התוכנית.

טיעון מגוחך. אם כך – מדוע המתקן (הראשון מבין תשעה שמתוכננים לקום בארץ) מיועד לקלוט את הפסולת של כל מטרופולין ירושלים, מודיעין, בית שמש, שמרון, יהודה וגוש עציון?  נו באמת… מדובר על תוכנית שבעיני מתכנניה נועדה לעשות קסם ולהעלים את הררי הזבל המצטברים כאן. אבל מה לעשות שום דבר לא באמת יעלם לשום מקום, הזבל יהפוך לאפר מרחף רווי במתכות כבדות ורעלנים מסוכנים שאותם אנו התושבים נספוג בגופנו. לכן אנו אומרים כעת – לא נסכים לכך!

אוקי , אז בוא נספר את האמת

במדינות מערב אירופה, בניגוד גמור למתוכנן בישראל, משתמשים בטכנולוגיה הזו *כמשלימה* לפתרון הנכון והמיטבי לטיפול בפסולת – שהוא בראש ובראשונה צמצום כמות הפסולת, הפרדה במקור ומחזור. כ 20 אחוז מהפסולת נשלחת לשריפה וכל שאר הפסולת מוטמנת. ובוא גם לא נשכח כי לשריפת הפסולת עצמה תוצרי לוואי מזוהמים התופסים נפח שנע בין 10 אחוז ל45 אחוז מנפח הפסולת המקורית טרם השריפה, תוצרים אלו המסוכנים לחשיפה מוטמנים אף הם – כלומר המשרפות לא פותרות את הטמנת הפסולת אשר בפועל לא תיפסק.
מדינת ישראל ויתרה על הגברת המודעות לצמצום פסולת (אולי לא במקרה) ואין מה לדבר על הפרדה במקור. המיחזור בישראל בחיתוליו ואינו בר השוואה לנעשה באירופה שם אוכפת המשטרה את נושא המחזור.

זה הזמן לשמוע את העובדות 

גודל השטח המתוכנן להקמת המשרפה כ 900 דונמים, שטח זה אינו נדרש למתקני שרפה לבדם, תחום רחב זה עתיד לקלוט את שאריות השריפה המזוהמות (אפר תחתי) אשר אף הן נחשבות כחומר הנושא בתוכו רעלים וחומרים מסרטנים רבים. מחקרים הראו כי רבים מעובדי המפעלים אשר נחשפו לחומר זה חלו במחלות זיהומיות ובסרטן.

הכרה זאת מצביעה על העובדה כי בכל מקום בו תקום משפרה היא תייצר שאריות שריפה הדורשות הטמנה, וסביר כי ההטמנה תעשה במקום הקרוב ביותר כדי לחסוך עלויות שינוע. 

על כן: גם משריפה וגם מטמנה – שניים במחיר אחד!     אנחנו פשוט לא ניתן לזה לקרות

לצערנו, בהתחשב בצורת ההתנהלות שבוצעה עד כה בה התוכנית להקמת משרפות אושרה בשקט מאחורי הקלעים, אנו תושבי המדינה מגבירים כעת את העירנות. נדרוש לקבל לידינו את כל הפרטים והתוכניות המפורטות הנוגעות למתקני שריפת הפסולת ואת התסקירים השונים אשר נעשו ובחנו את השלכתם. נדאג להציג למקבלי ההחלטות ולציבור הרחב את המחקרים הרבים שנעשו בכל העולם על תופעת המשרפות והשלכותיה ונדאג שכל אזרח בישראל יבין לקראת מה אנו הולכים וכיצד ניתן למנוע את האסון הזה.

אנחנו לא נוותר, נאבק למען העתיד שלנו!

זוהי אמירה חלקית הגובלת בניסיון הונאה של הציבור, גם באירופה מתקני השריפה אינם מסננים את כל פליטת הגזים הרעילים והמזהמים, בשום מקום בעולם לא נפלט מהארובות אוויר נקי. ישנם תקני זיהום מותרים בכל מדינה ומדינה (באירופה על פי תקן האיחוד האירופי). אלו תקנים של כמות הזיהום המותרת – כלומר עד כמה מותר לזהם את האויר של התושבים…

בכל מקרה אין דבר כזה סינון מלא של הגזים הרעילים – זאת אשליה שמנסים למכור לנו – ואנחנו לא קונים אותה!

נוסיף לכך כי בהיעדר תחזוקה הולמת של המסננים כמות החומרים המזהמים הנפלטים בתוצרי השריפה הולכת וגוברת. מחקרים הצביעו על כך כי מתקנים הפועלים לאורך שנים פולטים יתר מזהמים עקב בלאי המכונות וירידה באיכות הסינון. 

סגירת תפריט